המשחקיות והשעשועיות המאפיינים את המודוס השנינתי / סאטירי אצל אלתרמן באים לידי ביטוי גם בזירה הריתמית פרוזודית . מדובר בעיקר בסטיות מהסטנדרט של השיר הסטרופי הסימטרי , הבנוי חטיבות חטיבות ( בתים ) בעלות אותו מספר שורות ( בדרך כלל ארבע ) , השקולות במשקל זהה ( ככלל , משקל מלרעי המתאים להטעמה המלרעית של העברית הישראלית ) וחרוזות בתבנית חריזה זהה , מסורגת בדרך כלל ( אולם לעתים צמודה ) , המבוססת על צמדי חרוזים המתחלפים הן בתוך הבית והן בין הבתים . אלתרמן מרבה בסטיות מסטנדרט הזהב הזה ( למשל סטיות טיפוגרפיות פיצולה של השורה השירית ופיזורה על פני שתי שורות או יותר ) , ולא כאן המקום למפות ולדון במערך הסטיות המורכב והמגוון הזה , האחראי לרבים מהאפקטים המעודנים יותר שהשירים מייצרים . ברצוני עם זאת להדגים את האפקט הקומי של כמה מהסטיות הבולטות הללו בכמה שירים . השיר הראשון הוא השיר ' שלבי השגעון ' , שבעצם מבטל את המבנה הסטרופי הקלאסי ויוצר רצף שירי אחד ( שאמנם נקטע מדי פעם על ידי רפריין מקהלתי קצר ) בעל חרוז אחיד ובלתי מתחלף לכל אורכו . זוהי תצורה נדירה אצל אלתרמן ( המזכירה את שירי האיזור הספרדיים ) ,...
אל הספר