מדי פעם נופלת עינו של אלתרמן על תופעה שולית יחסית בחיים החברתיים והוא מפנה כלפיה את עוקציו הביקורתיים . כך למשל הוא כותב סאטירה מבריקה על " הביטול הנעלה שהחל הקהל נוהג בלירה הישראלית בימי השוק העצבני של " ) " 1951 הה , מה עלוב אתה לפתע בעיניך / עם זו הל " י שלך , שבידך הנצה , / למול סוחר הבד , העץ , או המתכת , אשר סוף סוף נגלה לו סוד ערכי הנצח ... / כמעט לא יאמן ! אך קומה צא העירה / וראה באיזה קר ותוכחה אין אמר / החנוני ממך לוקח את הלירה ... / אכן רחק האיש מזה עולם החמר " , ' סטיה לירית ' ) , או מפנה את עינו למנהג לקרוא בכל טקס הנחת אבן פינה של בניין או צריף מגילת יסוד עתירת פאתוס בומבסטי המידרדר לפאתוס מגוחך : " בדעך מאורות , בשנת כך לחרבן , בשנת כך לשאיה , עת פשטו בעולם כחות ליל וציה , אנחנו , אנחנו , אנחנו , א נ ח נ ו , במושב זה וזה זו האבן הנחנו , ומעידה עלי כתב עד עולם כל הכנסת שנבנה פה אולם התעמלות עם מרפסת ! " ( ' מגילות יסוד ' ) . וכך גם ( בשנת 1945 ) תחת הכותרת ' מכת מדינה ' מתייחס אלתרמן , באופן מוסרני למדי , לתופעת המשחק בקלפים הפושה ברחובות תל אביב , תוך כדי העתקת המרחב הש...
אל הספר