מן הקביעה הזאת משתמעת השאלה : האם שירותי הביטחון , בהזהירם את בר , הזהירו אף את הממונים עליו - את בעלי הסודות הצבאיים והביטחוניים שהוא היה איש אמונם ? השכל הישר אומר כי קיימות שתי אפשרויות . אם שירותי הביטחון הסתפקו באזהרה לבר בלבד , ביודעם שהוא ממשיך במגעו עם סוכן זר , הרי הם חטאו בהזנחה שאין שיעור לה . הכנסת איננה יכולה לעבור לסדר היום בעניינים שהם בנפש ביטחון המדינה . האפשרות השנייה : שירותי הביטחון הזהירו את בר , ובעת ובעונה אחת גם את הממונים עליו . לאמור : האיש במגע עם סוכן זר , וחרף האזהרה ממשיך . אם זוהי האפשרות , מה עשו הממונים על ישראל בר בעניין האזהרה שקיבלו ? בלב השאלה עומדת תקופת הזמן . ישראל בר נאסר בסוף מרץ . 1961 ואילו ב 24 - בפברואר של אותה שנה , הוא עדיין פרסם מאמר על “ פרשת לבון ” . במאמר זה היה קטע שלם מפרוטוקול ישיבת “ ועדת השבעה ” , שעל פי הודעתו של שר המשפטים דאז בכנסת , היה יסוד להניח שנחשב לסודי . חבר הכנסת רובין הגיש אז שאילתה בעלת שאלות מרובות : איך הגיע פרוטוקול סודי כזה לידיעתו של בר ? שר המשפטים דאז ענה : לא ידוע לו אם “ הידיעה שפרסם ( ישראל בר ) הגיעה אליו...
אל הספר