היינו שש נערות מתבגרות מפזזות באולם כשחצאיות הקלוש הרחבות שלנו מסתחררות סביבנו בקצב הריקוד . נשארו דקות אחדות להתחלת השיעור . ניצלנו את הזמן לתרגילי חימום . לפתע נפתחה הדלת , ולאולם נכנסה הגברת גרטרוד קראוס . נעמדנו מיד בשורה עורפית , מוכנות לתרגילי הנשימה . חיכינו רק שתורה במבטאה היקי : " לנשום ולנשוף , לנשום ולנשוף " , כשהיא מלווה את המילים בתנועות גדולות , כאילו כל גופה נושם ונושף . אבל להפתעתנו לא זה מה שקרה . גרטרוד אמרה : " בנות , החלטתי שגם אתן תרקודנה באופרה " . קריאות השמחה שלנו , רקדניות העתיד , החרישו את האולם . לשמע דבריה נמלאתי אושר וחיכיתי בקוצר רוח לסוף השיעור , כדי שאוכל לשתף את הוריי בשמחתי . בתום השיעור מיהרתי כל כך , שבהיסח הדעת רצתי הביתה בתלבושת המחול , ובעודי מתנשפת , קראתי לעבר הוריי בקול צוהל : " גרטרוד אמרה שאנחנו נרקוד באופרה " . אבל לתדהמתי הוריי לא היו שותפים לשמחתי . אבי פסק : " הבת שלי לא תרקוד באופרה ! אני יודע טוב מאוד מה עושים הזמרים עם הרקדניות מאחורי הקלעים " . הייתי המומה . לא ציפיתי לתגובה כזאת ממנו . בדרך כלל הוא היה ליברלי למדי . מה קרה לו ? תמהתי...
אל הספר