בת שבעים וארבע עמדתי על במה , עוטה מעיל חגיגי עשוי מאורגנזה לבנה מקושטת בפרחים . בערב זה , מול קהל היושב באולם מלא מפה לפה , חשתי התעלות נפש מיוחדת . כל צמרת עולם העבודה , ובעיקר משפט העבודה , ישבה שם דרוכה להבין מה הניע אותי לכנס אותם תחת הכותרת " נפרדים מרות בן ישראל " . הנחתי שאורחיי אינם מבינים מה הביא אותי לפרוש מהתחום שהיה כל עולמי כמעט ארבעים וחמש שנה . באותו הערב , עד שעליתי על הבמה , הרעיפו עליי ידידיי ומוקיריי הדוברים בכינוס מטר של מילים יפות . הסמקתי לשמע דבריו של מי שהיה יושב ראש ההסתדרות עמיר פרץ : שנים רבות אני צועד במערכה החברתית במדינת ישראל . יש ימים בהם אתה נתקף בייאוש מוחלט ובחוסר תבונה מול התחושה הקשה שמדינה שלמה מוליכה את עצמה שולל וצועדת אל תהום ההתרסקות החברתית בריצת אמוק חסרת מעצורים . מעת לעת , ברגעים של חוסר תקווה ובתחושה כי הנך ניצב לבד מול תהליכים מסוכנים , לפתע מבזיק לו כוכב שנותן לך תחושה כי טרם נפלו השמים . בהרבה מאוד מצבים שבהם הייתי לפני שיברון מוחלט , את היית הכוכב שהבטיח ושטף את החשכה באור נגוהות המחזק אותך להמשיך ולהיאבק . התפעמתי לשמע דבריו של שופט ...
אל הספר