הקריירה המקצועית שלי החלה בעשייה אמנותית , אבל נישואיי לגדעון הביאוני לבאר שבע של שנות החמישים של המאה הקודמת . תושבי באר שבע של אז , עולים חדשים רובם , היו טרודים בבעיות הקיום . נראה היה שלעיצוב האמנותי לא היה מקום בחיי היום יום שלהם , על כן נאלצתי להתאים את עיסוקי בתחום העיצוב לצרכים הרלוונטיים של העת והמקום . כמסופר , הקמתי וניהלתי בסוף שנות החמישים מפעל של " המשקם " לרקמה תימנית ולשטיחים פרסיים . כיצד אפוא הגעתי מעיסוקי זה לתחום המשפט , שנעשה כל עולמי במשך ארבעים וחמש שנה בקירוב ? איך הגעתי ממפעל הרקמה בבאר שבע לכהונה של פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב ולהתמחות בדיני עבודה במשמעותם המורחבת ? איך הפכתי לדמות מובילה בתחום שזיכני בפרס ישראל לחקר המשפט ? הסיפור מתחיל ביונה כסה שהיה מזכ " ל מפא " י בשנות החמישים . בוועידת המפלגה צעק יונה לגדעון — שנמנה אז עם צעירי המפלגה המורדים — " שב בבאר שבע " . גדעון , אז מזכיר מועצת פועלי באר שבע , חזר מאותה ועידה נחרץ בדעתו . הוא אמר לי : " אני מוכרח ללמוד מקצוע ולא להיות תלוי בפרנסתי במפלגה " . למחרת בבוקר הוא נרשם ללימודי משפטים . עם סיום ...
אל הספר