ברובע היהודי התוודעתי גם לדרך שבה החברה הדתית פותרת סכסוכי שכנים באמצעות מוסד דין התורה . עליי להודות על האמת : להפתעתי גיליתי שלמוסד זה הייתה בהחלט תרומה חיובית , ושיש מה ללמוד ממנו . ומעשה שהיה כך היה : באחד מרחובות הרובע הייתה חצר שסביבה נבנה בית דירות . באחת מדירותיו התגוררו אישה גרושה , בנה בן השש וכלב פודל קטנטן שענה לשם פוצי . מולם התגוררו רב ובני משפחתו : רעייתו ואחד עשר ילדיהם . בכל פעם שהיה הרב עובר בחצר , היה פוצי נובח . ככל שהיה הרב מנסה להשתיקו באיומי מקלו , כך הלכו והתעצמו נביחותיו . בסופו של דבר קצה נפשו של הרב במעלליו של פוצי , והוא קם ועשה מעשה . הוא הזמין לדין תורה את הכלב פוצי באמצעות גברתו . האישה שנתבעה לדין התורה נמלאה חשש שמא תהא ידו של הרב על העליונה , ויהיה עליה להיפרד מפוצי . היא חששה מהשפה המשותפת שחלק עם היושב בדין , וגם הייתה מודעת לכך שכרב הוא בקיא בכל הטענות שאפשר להעלות בדיון . לה , לעומת זאת , לא היה צל של מושג אילו טיעונים תוכל להציג כדי להצדיק את הישארותו של פוצי בביתה . בכל מאודה רצתה להביא לידיעת הרב היושב בדין שפוצי הוא בסך הכול כלב טוב , פודל קטן ...
אל הספר