בפעם הראשונה שאמי באה לבקרני בפריז , הפליגה גם היא באנייה עד נמל מרסיי . משם נסעה ברכבת לילה לפריז . היינו אמורות להיפגש בשעה חמש לפנות בוקר בתחנת הרכבת של ליון . כשנעצרה הרכבת , ירדה אמי מהקרון בלוויית אישה לא גבוהה כבת חמישים , לבושה ברישול . לאחר שהתחבקנו והתנשקנו , הציגה אמי את בת לווייתה . " מיידאלע " , אמרה , " תכירי את גברת מלצר . נפגשנו באנייה והתיידדנו . גברת מלצר גרה בפריז , וביקשתי ממנה לדאוג לך " . לא ששתי על דבריה של אמי . מה פתאום אני צריכה אפוטרופוס בפריז ? אני מסתדרת לבד מצוין . אבל את הנעשה אין להשיב . לאחר דברים אלו נפרדנו לשלום מגברת מלצר , ושמנו פעמינו לחדרי , כדי שהיא תוכל להתרווח ולפוש מהנסיעה המתישה . באותה תקופה כבר התגוררתי בעליית גג זולה שאמורה הייתה להיות רומנטית , אבל במציאות לא נותר בה הרבה מקסמן הספרותי של עליות הגג הפריזאיות . עליית הגג שאני גרתי בה הייתה בקומה הארבע עשרה בבניין שלא הותקנה בו מעלית , בלי חימום , ברז מים או שירותים צמודים . הברז הקרוב ביותר היה על הגג הפתוח , וזרמו בו רק מים קרים . כדי להתקלח נזקקתי לבית מרחץ ציבורי . כדי להתחמם בלילה ולהת...
אל הספר