" חמש דקות ללגלג עליכן ועוד דקה אחת בשביל לעבור " , ענה , ולאחר מכן זרה עוד קצת מלח על ידינו המיובלות : " מי אומר שהטנקים מוכרחים לנסוע על הכביש ? הם יכולים לעבור גם בצדיו " , סתם והלך לדרכו . דבריו היו כמדקרת סכין בלבנו . הכעס חנק את גרוננו , והדמעות זלגו . חשנו רוגז ועלבון כאחד . עייפות , אך לא מרוצות חזרנו הביתה בעיניים מושפלות . כל השבוע נאנקתי מכאבים בגבי ובזרועותיי , אבל יותר מכול כאב לבי בעקבות ההשפלה שחווינו על לא עוול בכפינו . הבריטים עזבו את הארץ . הכרזת המדינה כבר הייתה מאחורינו , ומלחמת העצמאות בעיצומה . בכיתה י " ב בגימנסיה הרצלייה היו בנות בלבד כי הבנים גויסו לצבא . בנות הכיתה זומנו בדחיפות בידי מפקדת הגדנ " ע לכפר שלם , כדי לחפור שוחות שיעצרו את טור הטנקים המצריים שהתקדם אל עבר תל אביב . אחרי החפירה בשדה דב הרגשתי שאני כבר בקיאה ומנוסה בחפירת שוחות . בשש בבוקר התייצבנו בכפר שלם והתמקמנו לאורך הכביש המוביל מתל אביב דרומה . לפתע הופיע אדם מסוים ואמר לנו ששלחו אותו מהמפקדה של ההגנה לנצח על המלאכה . האיש סימן בגיר לבן ריבועים של מטר על מטר לאורך כמאה מטר של הכביש המוביל דרומ...
אל הספר