סבי אבא נאמן הצטער צער רב על כוונתו של יצחוק אחיו לרדת למצרים . הוא התגעגע למשפחה שנשארה מאחור בליטא . הוא התגעגע לחום שקרן מבתיה אמו ולשיחותיו עמה . הוא נזכר בערגה ברכות שהייתה מרגיעה בה את רוחו הסוערת . חסרו לו עצותיו הטובות של אריה זאב אביו , והנה עכשיו גם אחיו — בן משפחתו היחיד הנמצא אתו בארץ הקודש — מאיים לעזבו ולרדת מצרימה . באחד הערבים , כשהגעגועים לא נתנו לאבא מנוח , הוא יצא לטייל על שפת הים וצעד לאורך החוף עד שהגיע לשכונת מנשיה . במרחק לא רב משם נגלתה לעיניו נווה צדק על בתיה בעלי גגות הרעפים האדומים . אבא הסתקרן , התקרב לשכונה והחל לטייל ברחובותיה . לפתע שמע מבעד לחלון פתוח קול שירה ענוג של נערה צעירה . קולה העדין הרטיט את לבו והגביר את געגועיו לבני משפחתו . הייתה בו נימה מיוחדת שהשרתה עליו רוגע . השירה והעצב , וכן השלווה שהיו נסוכים בקול זה , הילכו עליו קסם . הוא נעמד במקומו כמסמר נטוע , ולא היה יכול להינתק מאותו חלון . כך עמד גם לאחר שחדלה הנערה לשיר וכיבתה את האור . למחרת בשעות אחר הצהריים צעד אבא היישר לנווה צדק . כשהגיע לשכונה , חזר ועמד מתחת לאותו חלון שממנו בקע קולה הענ...
אל הספר