בשנת תקצ " ב ( , ( 1832 כשמלאו לניסן ב " ק שש עשרה שנה , נתייתם מביילה אמו . בתום שנת האבל אמר לו ישראל אביו : " חלפה שנה מאז מות אמך הצדקת . תורתנו הקדושה מורה שלא טוב היות האדם לבדו . סע , בני , לברדיצ ' ב והבא את הבתולה רייזה , שארת בשרנו שזה אך נתייתמה ואין לה אח ומודע בגולה , שתהיה לי לאישה " . לשמע דברים אלו חש ניסן דקירה בלבו . הוא אהב את אמו המנוחה ונצר את זכרה . עם כל ההבנה לצו התורה , התקשה להתגבר על צערו על שאביו לוקח אישה אחרת תחתיה . אבל ניסן העריץ את אביו ולא העז לחלוק עליו . אחרי רגע של שתיקה התעשת ושאל : " אבי , ומה בנוגע לרקרוטצ ' ינה ? " " אין לך מה לדאוג , בני , פה בארץ ישראל הפכת לנתין מצרי , וקצרה ידו של הצאר מלפגוע בך " . נפרד ניסן מאביו ויצא לנמל עכו רכוב על פרד ומלווה במוקיר , כינוי למוביל השיירות , ובדרך כלל גם בעל הפרד . בנמל עלה על ספינת מפרש שהפליגה לאודסה . זו שטה ימים רבים מהים התיכון לים האגאי ומשם לים השחור . בזמן ההפלגה בילה ניסן על הסיפון . בשעות האור שקד על מסכתות בגמרא . בשעות החשכה ישן , ספון בסירת ההצלה . כשעגנה האנייה בנמל אודסה , ירד ניסן לחוף וה...
אל הספר