ניטשה משתמש בהיסטוריה כנקודת מוצא להערכה מחדש של הפילוסופיה המסורתית שכוננה עצמה כפילוסופיה של אהיזת עיניים : בחקירתו הרדיקלית ובגניארלוגיה של מושגיו היסודיים , מגלה האדם שהאלילים שכונן במו ידיו - האלוהים , המוסר , התכונה , האמת - הם משענת קנה רצוץ וגולם שקם על יוצרו . ניטשה כגניארלוג של התרבות חושף את הערכים העירומים כמות שהם : לדידו הם מבני על , סמי הרדמה או גלולות מרץ הנותנים טעס ותכלית לעולם חסר טעם ותכליתי ניטשה מביט בניהיליזם כתור שכזה ומאבחן את ההיסטוריה במערומיה . האדם ההיסטורי גילה שאלוהיו משקף פסלון שהיא יצק במו יריו לגונן על עצמו ; התבונה היא אהיזת עיניים וזיוף עדותם של החרשים ; המוסר אינו אלא הרגל שנתמסר ; והאמת האובייקטיבית איננה באפשרי האדם ההיסטורי נותר עירום ועריה עלה נידף ברוח . מפוכח מהתאולוגיה ומאוכזב מהקדמה , מודע לפתע פתאום לתהום פעורה המאיימת לכלרע הכול . לפתח הניהיליזם רובץ . ניטשה הולך מעבר לניתור הניהיליזם בממר הערכים אל ניהיליזם אונתולוגי , ישותי , או כפי שניסח מרטין היידגר : ' הכלום והאץ .,. הם מושגים של הישות ולא של ערכים / " מהפכניותו של ניטשה נעוצה בהענקת ...
אל הספר