הפמיניזם הישראלי של העשור האחרון של המאה העשרים התאפיין , כמו פמיניזמים רבים בעולם , בדיונים סוערים על ייצוג וזהות ובתהיות על האפשרות של נשים לפעול בשיתוף , מבלי למחוק את השוני ביניהן ומבלי להתכחש ליחסי הכוחות התוך מגדריים . אחת התוצאות המעשיות של האווירה הפוליטית הזו היא שיטת הרבעים ( שהחלה כשיטת השלישים ) , המיושמת כיום בחלק מן הארגונים בישראל . בהרצאה הנוכחית אני אמנם לא מתכוונת לנקוט עמדה בשאלה הקונקרטית האם להשאיר או לבטל את הייצוג המרובע , אולם אני מקווה שהניתוח שלי יעזור להבין את המקום הפנימי שמתוכו כל אחת מאתנו ניגשת לסוגייה של קואליציות בתוך הפמיניזם . * הוצג בכנס של החטיבה ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת חיפה , מרץ . 2001 ג ' ודית לורבר ( , ( 2001 בהרצאה שנתנה כאן לאחרונה , עמדה על כמה מן הפרדוקסים הטמונים בפמיניזם הרב אתני , או הפמיניזם הרגיש להבדלים בין נשים , שלצורך הדיון אני מציעה לקרוא לו " פמיניזם של זהות " ( על משקל " הפוליטיקה של הזהות " ) . אחת התובנות המרכזיות שעלו מדבריה הייתה שהניסיון לפרק קטגוריות ולתת מקום לריבוי של קולות , סופו שהוא מחזק או מאשרר את החלוקות החבר...
אל הספר