משה בר אשר ויהודית הנשקה א . לשון חכמים . 1 לשון חכמים היא העברית שדוברה ונכתבה במאות הראשונות לספירה . עדויות ללשון דיבור עברית עולות ממקורות אפיגרפיים וממקורות שאינם ספרותיים החל מאמצע המאה הראשונה לספירה , ויש בהם להעיד שהעברית הייתה לשון חיה ששימשה לצורכי יום יום ולא רק את החכמים בבית המדרש . אך בעיקרו של דבר לשון חכמים היא הלשון שבה נתחברו ספרות התנאים והחלקים העבריים שבספרות האמוראים בארץ ישראל ובבבל בתקופה זו . . 2 ספרות זו באה משתי תקופות : ספרות התנאים , שנתחברה בארץ ישראל ( מהמחצית השנייה של המאה הראשונה למניין הרגיל ועד שנת 250 בערך ) , בזמן שהעברית הייתה לשון דיבור . היא כוללת את החיבורים האלה : המשנה , התוספתא , מדרשי ההלכה וסדר עולם רבה ; וספרות האמוראים , שנתחברה מסוף המאה השלישית עד שנת 500 לערך , בזמן שהדיבור העברי פסק ולשון הדיבור הייתה ארמית . בארץ ישראל כוללת ספרות זו את החלקים הכתובים עברית שבתלמוד הירושלמי ובמדרשים הקדומים , כגון בראשית רבה , ויקרא רבה , פסיקתא דרב כהנא ועוד ; בבבל היא כוללת את החלק הכתוב עברית בתלמוד הבבלי . . 3 כאמור , ברקע של העברית שבספרות התנ...
אל הספר