דוד לוין ועוזיאל פוקס ' מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב " ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה ' . מימרה קצרה זו משקפת את החשיבות המופלגת שנודעה להלכה – כלומר החוק הדתי ואורחות החיים הנגזרים ממנו – בתודעתם של חז " ל , והיא מאפיינת בבהירות ובתעוזה מעתק דרמטי שחל בעולם היהודי . הקב " ה והעולם היהודי הצטמצמו מאז חורבן הבית בתוככי בית המדרש ; ובבית המדרש – מבין שלל מקצועות הלימוד – התמקדו דווקא בהלכה . ' עולמו ' של הקב " ה הפך להיות תחום עיוני ולא ' מקום ' ; דרישה מעשית מכל אדם ולאו דווקא מן הכוהנים ; לא עוד ירושלים , מקדש , כוהנים וקורבנות , אלא בית המדרש וחכמיו , היחיד והלכותיו . אכן , בספרות חז " ל יש מקום מרכזי להלכה . כמעט כל המשנה , רוב התוספתא וחלק גדול ממדרשי התנאים ומשני התלמודים מוקדשים לענייני הלכה , וגם לא מעט ענייני אגדה שואבים את כוחם ואת חיוניותם מן ההלכה . ההלכה גם עמדה במוקדם של כמה וכמה פולמוסים סוערים שהתלקחו בין פלגים שונים בשלהי ימי הבית השני , ובין בתי מדרש או בין חכמים שונים בתקופת התנאים . בהקשר לכך נכתבו דבריו הנכוחים של אפרים אלימלך אורבך , ' שלא היה גורם , כוח או מאורע...
אל הספר