חזרה לוויכוח על מעמד החיל

ניתן לשער שלסקוב רכש את אמונם של קציני חיל האוויר גם כשהמשיך , לאחר תקופה קצרה , במאבקו של אהרן רמז ולחם בקנאות על עצמאות החיל בפני המטה הכללי . בראשית 1953 חזר לסקוב והעלה את הדרישה להקנות לחיל האוויר ולחיל הים מעמד מקביל למעמדם של כוחות היבשה . במסמך ששלח לרמטכ "ל ולשר הביטחון , הציע לשנות את מבנה מערכת הביטחון מיסודה : להקים מטה חדש במשרד הביטחון שיהיה המטה של שר הביטחון , והרמטכ " ל יהיה ראש המטה הזה ; חברי המטה יהיו מנכ " ל משרד הביטחון , שיופקד על כל ההיבטים האזרחיים ; סגן הרמטכ " ל , שהוא בפועל מפקד כוחות היבשה ; מפקד חיל האוויר , ומפקד חיל הים . לא יהיו במטה אגפים תפקודיים אלא אגפים המתמחים בכל אחת מהזרועות : אגף יבשה , אגף אוויר , אגף ים ואגף לעניינים אזרחיים . לפי הצעתו , יקנה הסדר זה לזרועות האוויר והים עצמאות מרחיקת לכת , ולאגפי המטה הכללי הנוכחי תהיינה סמכויות רק כלפי כוחות היבשה . ‘ הבסיס היחידי להשגת התעודה [ של חיל האוויר ]‘ , כתב לסקוב , ‘ הוא בסיס של שיתוף פעולה ללא כפיפות , כי אין לכפוף תעודתו של חיל האוויר לתעודתם של כוחות היבשה ולהיפך ‘ . יתר על כן , הוא התנגד בתוק...  אל הספר