בסוף שנת 1949 התקרב רב אלוף יעקב דורי לסיום שירותו כרמטכ " ל . בחודשים האחרונים לשירותו הוא הצליח , כמסופר , לגבש עקרונות ומסגרות , אך התקשה להשלים את ארגון המילואים הלכה למעשה . בפועל נמצא הצבא בשפל חמור והשתררה בו אווירת אי סדר והתפרקות . היה ברור שהמיועדים לעמוד בראש הצבא עם פרישתו של דורי ייאלצו לפעול בנחישות ובמהירות כדי להעמיד את צה " ל על רגליו . דורי פרש ב 9 בנובמבר משירותו בצה " ל , לאחר שנשא לסירוגין בתפקיד ראש המטה של ‘ ההגנה ‘ ולאחר מכן של צה " ל במשך עשר שנים . הוא שלח איגרת נרגשת לצה " ל , חייליו ומפקדיו , שהדגיש בה שני ערכים שליווהו כל חייו , לפי מיטב מסורת ה ‘ הגנה ‘ : חובת השירות לעם וחובת החברות . בו ביום מונה יגאל ידין לרמטכ " ל השני של צה " ל , ולסגנו מונה אלוף מרדכי מקלף , ששימש גם כראש אגף המטה ( אג " ם ) . השניים היו מודעים היטב לכך שהצבא נמצא בשפל חמור במוכנותו לעמוד בפני התקפת אויב ; פחות מחודש לאחר כניסתו לתפקידו החדש הכריז ידין על ‘ משטר חירום ‘ כולל בצבא . ההכרזה לא נבעה מאיום ממשי ומידי מצד אויב כלשהו אלא מההכרה בחולשתו של צה " ל . בדברי ההקדמה לפקודה כתב ...
אל הספר