כמסופר לעיל יצא האלוף ידין לשוויץ כדי לסייע למשלחת הישראלית בשיחות עם ועדת הפיוס בלוזאן . הוא ניצל את שהותו כדי ללמוד את נושא המילואים במדינה זו . ידין התרשם מאוד מרוח ההתנדבות של אזרחי שוויץ ומהעובדה , שהם מחזיקים את נשקם האישי בביתם וחשב להנהיג סידור זה גם בצה " ל , אך בדיוני המטכ " ל התברר שהדבר אינו מתאים לתנאי מדינת ישראל ולמנטליות של אזרחיה . הוחלט אפוא שאיש המילואים יחזיק בביתו רק את הציוד האישי ( מדים , נעלים , חגור וכו ‘) — ואילו החימוש יוחזק במחסנים מרכזיים , שיתייצבו אליהם אנשי המילואים כאשר ייקראו . חימושן של החטיבות הלוחמות אורגן במערכת שנפרסה על פני הארץ כולה של ‘ מחסני חירום ‘ , וצוות מצומצם של אנשי קבע וחיילי שירות החובה שמרו ותפעלו אותה . כן התברר שהדגם השוויצרי אינו מספק את צורכי הביטחון של מדינת ישראל . ההנחה שצה " ל יידרש לבלום התקפת אויב עד שיגויסו המילואים חייבה לקיים חטיבות סדירות , שהתבססו על שירות חובה ארוך הרבה יותר מזה המקובל בצבא השוויצרי . כפי שגרינברג מראה בספרו , מערכת המילואים הישראלית הוקמה 15 ראו מספר ציטוטים אצל גרינברג , עם לוחם , עמ ‘ . 71 16 פרוטוק...
אל הספר