משהחלו השחרורים ההדרגתיים פשטה בצבא דמורליזציה , שנבעה מן ההמתנה של רבים לשחרור קרוב שסופה אכזבה , ומן האפליות שנגרמו מהאנדרלמוסיה שהשתררה בצה " ל . ב ‘ דוח דעתו של החייל ‘ מ , 29 . 11 . 1949 שכלל מבחר ציטוטים ממכתבי חיילים שנבדקו בידי הצנזורה הצבאית והופץ כחומר סודי ביותר לקצינים בכירים בלבד , משתקפים הלכי הרוח ששררו בקרב החיילים באביב ובקיץ : ברוב המקרים מצטמצמות הבעיות בבעיה אחת בלבד והיא : להשתחרר מההווי הצבאי ולחזור לחיים הפרטיים . החייל אדיש ומתייחס בשוויון נפש לכל המתרחש סביבו ומאבד את האמון בייעודו . החייל אכול מרירות ובאם יש לו תפקיד הוא ממלאו , עושה זאת לרוב מתוך הכרח בלבד . במיוחד מעיקה עליהם ההרגשה שהוא מיותר . [ ... ] רבות ההערות על שיטת השחרור הנהוגה היום בצבא . מספר רב של חיילים מכל הדרגות מתריעים על חוסר הבהירות . לדעתם , חסר תכנון כלשהוא בעניין השחרורים . אנשים אשר בהתאם לגילם ולמצבם המשפחתי חייבים היו להשתחרר לפני חודשים מספר , עוכב שחרורם בטענה שהם חיוניים . וכך , כתולדה מן הלחץ הגובר של האוצר ושל שר הביטחון מלמעלה ומן הלחץ הגובר של החיילים מלמטה , החל שחרור מואץ ; ...
אל הספר