חובת הציות והנורמות החברתיות החרדיות היו הקו המפריד בין פא " י לבין הפועל המזרחי . ודומה שכאן המקום לבחון האם ניתן להגדיר את פא " י כתנועה ציונית . הפועלים עשו כאמור מעשה ציוני מובהק , אולם בו בזמן לא הזדהו עם השאיפות של התנועה הציונית ועם חלק לא מבוטל מהאתוסים המכוננים שלה . כך למשל שאף יצחק ברויאר להקמת מדינה תאוקרטית ופסל כל אפשרות להכליל , במסגרת מדינית זו , יהודים שאינם מחויבים לתורה ומצווות . האם עצם השאיפה הזו עשויה להיחשב כאמירה ציונית , משום שהיא נכללת בהגדרה הרחבה של ' תכנית באזל ' — שראתה בציונות את השאיפה להקמת מולדת לעם היהודי , תהא צורתו אשר תהא ? בהעדר היחס לכלל ישראל , ללאומיות המשותפת , נראה שקשה לקבל את תפיסתו כציונית . דומה שהמקרה של פא " י מלמד , שפעולה ללא הכרה ציונית אינה פעולה ציונית ; הכרחית היא ההכרה שהאדם הוא חלק ממהפכה , מהתחדשות ומיצירה חדשה . יתר על כן , עצם העובדה שרבים מחברי פא " י היו מוכנים לשלם מחיר גבוה רק כדי להצהיר שאינם חלק מהתנועה הציונית , שההכרה הפנימית שלהם משמרת עמדה חרדית שבמהותה מתנגדת לציונות , מוכיחה שלא כל פעולה התיישבותית או חקלאית בארץ ...
אל הספר