הצעת החוק מבקשת לגרום לכך שהאוכלוסייה הבדואית בנגב תתיישב מחדש במקומות יישוב שיותרו לה על בסיס כללי ופרטני ושייקבעו בהתאם לשיקולים תכנוניים , קניינים ואחרים , שאינם מפורטים באופן מלא בהצעת החוק . בכל שאר חלקי הנגב יוחלו הסדרים המתירים למדינה לבצע פינוי פלישות באופן מהיר , גורף ופשוט מבחינה משפטית ומתוך שלילת כל טענת זכות לקרקע שלא הוקצתה על ידי המדינה או שבית המשפט לא הכריע במפורש כי היא לתובע . כדי להביא לכך , ההצעה ממסדת את מסלול הפשרה של " לפנים משורת הדין" והופכת אותו ( בהבדלים מסוימים ) לזכות מן הדין , למי שמבקשים להסדיר כך את תביעת הבעלות שלהם ועומדים בתנאים שנקבעו בהצעה . בד בבד ההצעה מציבה מגבלת זמן קשיחה לאפשרות לממש פסק דין הקובע זכות בקרקע במקרה של זכייה בתביעה לפי פקודת ההסדר , וזכות זו מתבטלת אם לא ננקטה על ידי התובע במועד הרלוונטי פרוצדורה מסוימת הנקובה בחוק . אף שהצעת החוק הופכת את מנגנון הפשרה הקיים היום לזכות מן הדין , היא מנוסחת כולה בהתאם לגישה כי לבדואים אין זכויות במקרקעין . כך למשל , על תובע שנקבע בעניינו כי הוא זכאי לקבל קרקע בתמורה לתביעתו , לחתום על הסכם ל " רכ...
אל הספר