השוואה בין מערכות הכינויים בלשונות השמיות מלמדת שהכינויים בעלי שתי הברות ויותר הוטעמו במקורם מלעיל , לפיכך התנועות הסופיות הקצרות הלא מוטעמות היו מועדות לשינויים : לעתים הן נשלו , לעתים התארכו ולעתים השתנתה איכותן . למשל בעברית של מסורת טבריה בכינוי לנוכח אתה השתמרה התנועה האחרונה , ואילו בכינוי לנוכחת ( > anti ) את נשלה התנועה i בסוף המילה . מערכת כינויים קדומה של העברית משתקפת בעיקרה בלשון מגילות קומראן , שבה מוצאים תנועות סופיות ( אף אם אינן פרוטושמיות ) כמעט בכל הכינויים , למשל הואה , היאה , אתמה , המה , כי ( לנוכחת ) , כמה , המה . מסתבר שהצורות האלה הוטעמו מלעיל . עתה נתאר את מערכת הכינויים הפרודים והחבורים שבמשושה ואת התמורות שחלו בה בהשוואה למערכת זו בעברית הקדומה .
אל הספר