דעות החוקרים המדקדקים שדנו בתנועות של מסורת המשושה נטו להשתית את תיאוריהם על הניקוד הטברני . כך ספייזר ( תעתיקים , 3 עמ ' 33 ואילך ) עסק במקבילות המשושה לפתח ולקמץ של מסורת טבריה . לדבריו ( שם , עמ ' , ( 40 " אפשר לצפות אך להצלחה מעטה בכל ניסיון למצוא סדר בכאוס כזה " ( התרגום שלי ) . ברונו , בדונו בתנועות , הביא כדרכו את כל העדויות והשווה אותן למסורת טבריה . כך לאחר המקבילות הטברניות של אטא ( ; η המשושה , עמ ' 256 — 248 ) קובצו מקבילות המשושה לצירי ( עמ ' . ( 262 — 257 אמנם ברונו הכיר בכך שמסורת התעתיקים שונה ממסורות אחרות , אולם בסופו של הדיון הוא מיין את מסקנותיו ( עמ ' 458 — 453 ) לפי סימני הניקוד הטברניים , כגון צירי , קמץ , שווא נע . רובו של הדיון בתנועות יוחד אפוא להשוואה בין המסורות בלי לעסוק בכללים פונטיים . גישה זו טשטשה את התמונה והקשתה על הסקת מסקנות ברורות . ינסנס ( המשושה , עמ ' 51 ) זיהה את מגרעות עבודת ברונו , לכן בקביעת כללי ההגה של המשושה הוא התבסס על הצורות הקדומות המשוערות . אך לפעמים הסברה הפכה אצלו לעיקר . כך למשל תעתיק הפועל ηθ λ χη תלך ( לב , ח ) מוטעה לדעתו ( עמ...
אל הספר