חיבור זו חקר את כלל אי - הרלבנטיות של המניע למשפט הפלילי המהותי . הוא עשה זאת בשלושה מהלכים – מושגי , תיאורי ונורמטיבי . המהלך הראשון ננקט בשני הפרקים הראשונים , ובהם ביקשתי לאתר את ההגדרה הטובה ביותר למונח מניע מנקודת ראותו של המשפט הפלילי . מציאת הגדרה זו הכשירה את הקרקע למהלך השני – בחינת נכונותו התיאורית של כלל אי - הרלבנטיות של המניע לאור ממצאים אמפיריים שעלו מבדיקת הרכבן של דוקטרינות שונות של המשפט הפלילי המהותי . בחינה זו נערכה בפרק השלישי . המהלך האחרון , שלו הוקדש הפרק הרביעי , היה בדיקת נכונותו הנורמטיבית של כלל אי - הרלבנטיות של המניע לאור שיקולים פילוסופיים שונים . הפרק הראשון ניסה לחלץ את ההגדרה הטובה ביותר למונח מניע , ולהבחין אותו ממונחים קרובים אחרים של מחשבה פלילית , כגון מטרה וכוונה , מתוך עיון בחומריו של המשפט הישראלי בנושא . במהלך הפרק הוצעה מערכת מושגית חלופית לזו הנהוגה כיום במשפט הפלילי הישראלי . המערכת שהוצעה חושפת את העובדה שאין כיום הבדל מבחינת הרכיב הנפשי בין כוונה למטרה . לאחר תיקון 39 לחוק העונשין שתי הצורות מתארות מהות אחת המתאימה להגדרה הפילוסופית של טעם ...
אל הספר