בתת - הפרק האחרון של הפרק הרביעי אבקש לטעון שני טיעונים , האחד מתון ומשנהו קשה . על פי הטיעון המתון , מכך שקלות דעת היא תת - צורה של מחשבה פלילית המהווה חלק מן המשפט הפלילי המהותי , ניתן לגזור על פי מידת קל וחומר , שהמניע לפי הגדרתו בחיבור זה כרגש או אמונה שהניבו את הפעולה מבלי לכלול בתיאורם את היעד שלה , אף הוא חייב להיות חלק אינהרנטי מן המשפט הפלילי המהותי . הטיעון הקשה יאמר כי יש לבטל את כל תת - הצורות של מחשבה פלילית המצויות לפי תיקון 39 לחוק העונשין ( כמו גם לפי משנת המלומדים והפסיקה הישראלית למן ראשית ימי המדינה , שעוגנו באותו תיקון ) על " הציר החפצי " . אתחיל בטיעון המתון . קלות דעת מוגדרת בסעיף 20 לחוק העונשין כמצב נפשי המוסיף על מודעות לאפשרות קרות התוצאות גם " נטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות , מתוך תקווה להצליח למונען " . כיוון שנטילת הסיכון הבלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות משותפת גם לאדישות ולכוונה , תת - הצורות האחרות שעל פני הציר החפצי , נראה כי המייחד את קלות הדעת הוא ה " תקווה " כי התוצאות הרעות לא תקרינה . דרך קלה להוכיח את הטיעון מכוח מידת קל וחומר ...
אל הספר