גם בחלק זה ייבחן היחס בין פילוסופיית המוסר התועלתנית ובין כלל אי - הרלבנטיות של המניע על יסוד שתי הנחות נפרדות . תחילה אבדוק את הסוגיה בהנחה שלמשפט הפלילי אין יכולת או יומרה להשפיע על רגשותיו של המבצע . לאחר מכן אניח כי יכולת שכזו נתונה לו . גם לפי ההנחה הכלכלית הקלסית , שלפיה אי - אפשר לשנות את רגשותיו של המבצע , בכל זאת ניתן לאתר רגשות אשר ההתנהגות הנובעת מהם נוטה בממוצע לגרום נזק , וכאלה שהפעילות המומרצת על ידיהם מקדמת מצבי דברים רצויים . לכן ניתן לקבוע כלל תועלתני תקף שלפיו רמות האשמה והענישה שתושתנה בגין התנהגות פלילית הנובעת מרגשות מן הסוג הראשון תהיינה גבוהות יותר מאלו שתוטלנה בגין מעשי עבירה הנובעים מרגשות מן הסוג השני . כך למשל לפי הפרמטרים שהציב שאוול כבסיס לעיצוב הדוקטרינות השונות של המשפט הפלילי , ושתוארו לעיל , ניתן להגיע למסקנות הבאות בנוגע להתחשבות של המשפט הפלילי המהותי ברגשות : אם רגשות מסוימים המניעים התנהגות אסורה יכולים להורות באופן כללי כי הסבירות שיתרחש נזק או שיהיה חמור גדלה , כי התועלת האישית שהמבצע מפיק מן הפעולה היא רבה יותר , או שהסיכוי שייתפס המבצע נמוך יותר...
אל הספר