סיכום תת - הפרק הבוחן את נכונותו התיאורית של כלל אי - רלבנטיות המניע צופה פני העבר באספקלריית דוקטרינת פטור עקב חרטה ייראה כך : סקירה דסקריפטיבית של המצב המשפטי בישראל העלתה כי כלל אי - רלבנטיות המניע איננו נכון מבחינה תיאורית . לרגש ספציפי צופה פני עבר חלק קונסטיטוטיבי בדוקטרינה של משפט פלילי מהותי . רק אם רגש זה הניב את ההתנהגות או החדילה הנדרשים על פי הדוקטרינה , יזכה המבצע להגנה מלאה ויופטר מאחריות פלילית . אם לא יאותר רגש כלשהו שעורר את אותה ההתנהגות , או שהיא נבעה מרגש אחר , לא תינתן ההגנה , ועל המבצע תוטל מלוא האחריות . לעומת זאת בשיטות משפט אחרות המחילות את הדוקטרינה , לא נדרש רגש של חרטה , ונבחנת רק רצוניות הפסקת המעשה . עוד ראינו כי הדרישה לרגש חרטה שמציף את המבצע נבעה מטעות בסיווג שמיקמה את דוקטרינת הפטור עקב חרטה במשפט הישראלי כענף של ניסיון בלתי צליח . הדבר מנוגד לתשתית התיאורטית המובילה שעוצבה במשפט האנגלו - אמריקני וסיווגה את הדוקטרינה כמקרה פרטי שבו הרכיב הנפשי של הניסיון לא התקיים , שכן המטרה לבצע את העבירה המושלמת לא הייתה חזקה וממושכת מספיק . אם ממקמים את דוקטרינת הפ...
אל הספר