ניתן לחשוב גם על פרשנות לשונית אחרת . על פי פרשנות זו , לצד תנאי הרצון החופשי מתקיים תנאי החרטה , שאינו מכוון לרגש כלשהו של המבצע , אלא לעובדה ששינה כליל את מטרתו . ניתן לחשוב על מקרים שבהם בשפה העברית חרטה לא תתאר רגש כלל , אלא שינוי של החלטה קודמת . כך למשל ניתן לתאר אדם שבחנות לחומרי בניין נטל תחילה מיכל צבע כחול בהיר , ולפני שהגיע לקופה התחרט ורכש לבסוף צבע כחול כהה . השימוש במלה " התחרט " יהיה מדויק מבחינה לשונית , ועם זאת לא בהכרח יורה על רגשות חרטה שפקדו את האדם , אלא רק ש " נמלך בדעתו " . מעניין לראות כי המתנגדים במשפט הישראלי למתן נפקות מוסרית לחרטה , לא הציעו את הפרשנות הלשונית הזאת , אף שיכלה לשמש אותם היטב . נעבור עתה לסקירת טיעונם של מי שפירשו את דרישת הפטור עקב חרטה כמחייבת אך חזרה מן הכוונה לבצע את העבירה , ככל שחזרה זו לא נכפתה על המבצע עקב נסיבות שאותן לא צפה קודם לכן . במאמר שפורסם סמוך לאחר כניסת תיקון 39 לתוקף טען ביין כי אין לתת לדרישת החוק פרשנות פשטנית שלפיה מדובר בחרטה במובן האתי - דתי , כאילו נטהר הנאשם ממחשבות זדון , הכיר המוסריות של מטרתו הפלילית , והחליט לחז...
אל הספר