(א) הטיעון – דוקטרינת פטור עקב חרטה בניסיון מוכיחה את אי-הנכונות התיאורית של כלל אי-רלבנטיות המניע

עד תיקון 39 לחוק העונשין לא חלה דוקטרינת פטור עקב חרטה במשפט הישראלי המהותי . להפך , סעיף 33 ( ב ) לחלק הכללי הקודם של חוק העונשין הדגיש כי – 169 ראוי לציין כי דרסלר הציע לזכות בהגנת הקנטור לא רק את מי שהרגש שהניע אותו למעשה הוא מוצדק , אלא לעתים גם את מי שאנו מבינים את הרגש שלו . כך למשל הוא תיאר להמחשה את א ' שאהב מאוד את ב ' והיו לו אתה יחסים אינטימיים . הוא הציע לה להתחתן או לעבור לגור עמו . היא סירבה והבהירה לו כי אינה רוצה מחויבות . יום אחד הוא תפס אותה מקיימת יחסי מין עם אחר . דרסלר סבור כי אם בשל אבדן שליטה הוא יהרוג אותה או את מאהבה , ראוי להעניק לו את הגנת הקנטור , אף שרגש הכעס שלו איננו מוצדק , אלא מובן בלבד – כעס ותסכול בשל אהבה נכזבת . בד בבד יש לציין כי דרסלר עצמו , המלומד המוביל שטען כי הבסיס לדוקטרינת הקנטור הוא פטור טהור , הודה כי שינה את דעתו במרוצת השנים , והוא מסכים לכך שבדרך כלל הרגש שהניב את המעשה צריך להיות מוצדק ולא פטור . ראו Joshua Dressler , When Heterosexual Men Kill Homosexual Men : Reflections on Provocation Law , Sexual Advances , and the Reasonable Man S...  אל הספר