להלן ייטען כי הדרך הנכונה ביותר לתאר את דוקטרינת הקנטור אכן איננה יכולה להסתפק ברציונל של פטור חלקי . הדין הנוהג אכן מעריך את תוכן הרגש שגרם למבצע לפעול , בדיוק כפי שהוא מעריך מניע צופה פני עבר של שנאה , דעה קדומה או חרטה . עם זאת , אין לומר כי מעשה עבירה בעקבות קנטור הוא מוצדק במובן כלשהו . כדי להבהיר את התשובה לטיעון הנגד , יהיה צריך להשתמש בהבחנה שהציגו קהן ונוסבאום בין הגישה המכנית לגישה המעריכה לרגשות . הבנת ההבחנה תסייע לראות שהשיפוט בעל האופי המצדיק שנראה חיוני להפעלת דוקטרינת הקנטור , חל על הרגש שהניב את המעשה , אך לא על המעשה שנבע ממנו . לאחר מכן אנסה להראות כי טענת ההבחנה בין הצדקה חלקית לפטור חלקי כבסיסים חלופיים או מצטברים לדוקטרינת הקנטור נובעת מטעות טרמינולוגית בשימוש במושג ההצדקה החלקית . ייטען כי לעומת מושג הפטור , הצדקה איננה יכולה להיות חלקית . שימוש בכלי התיאורטי של סיווג דוקטרינות מסוימות של המשפט הפלילי , על פי תפקודן , ככללי מדרג אשמה , יסייע בהבנה כי חיבור של מניע מוצדק ומעשה אסור אינו הופך את המעשה למוצדק חלקית , אלא לחמור פחות על משרעת האשמה לעומת מעשה אסור שנב...
אל הספר