כדי להפיס את דעתה של גלמן ושל מתנגדים אחרים לרכיב הנפשי ה " מוזר " , הציעו רובינסון ומרפי , כל אחד בנפרד , לנסח את המחשבה הפלילית הנדרשת בפשעי השנאה כיחס של מטרה כלפי תוצאות . במקום לומר כי הטעם של המבצע להתנהגות האסורה היה שיוך כלשהו של הקרבן לקבוצה מסוימת , הציעו רובינסון ומרפי לומר כי הנאשם ביצע את ההתנהגות כדי לגרום השפלה לקבוצה מסוימת שאליה שייך הקרבן . הם גרסו שטווח המקרים שתלכוד ברשתה עבירה שתנוסח בדרך זו , דומה מאוד לתחום ההתפר שׂ ות של עבירות השנאה , שלניסוחן גלמן מתנגדת בתוקף . גלמן , מצדה , הבהירה במאמר תגובה על הצעתו של מרפי , כי ניסוח שכזה תואם את כללי המשפט הפלילי המהותי ואיננו מנוגד לחוקה . הסכמה זו מראה עד כמה הייתה הביקורת הקודמת שלה חסרת עוקץ . את הקושי שבו נתקלו המלומדים האמריקנים בנתחם את מהות הרכיב הנפשי בעבירות השנאה ניתן להדגים גם על ידי עיון ביקורתי במשנתו של דילוף , שחקר את הנושא לעומקו . במאמר שמטרתו לבחון את השילוב המיטבי של עבירות השנאה במארג המבני של המודל פנל קוד הציע דילוף להכניס את המצב המנטלי של " דעה קדומה " ( bias ) ל " פנתיאון " , כהגדרתו , של תת - הצ...
אל הספר