ז. הבחנה בין מניע לכוונה/מטרה על סמך דוקטרינת התוצאה הכפולה

ניסיון נוסף לשרטט הבחנה ברורה בין מניע לכוונה עשה קאופמן . בתור מי שתומך בגישה האורתודוקסית שלפיה המניע אינו רלבנטי לאחריות הפלילית , ובה בעת מצדד בעמדה המקובלת כי לכוונה קשר הדוק לקביעת האחריות האמורה , היה מודע קאופמן לכך שתנאי בסיסי ללכידות של השקפתו הוא מתיחת קו גבול ברור בין הכוונה למניע . כמבחן להגדרת הבחנה טובה נטל קאופמן את דוגמת החתנים , שהביא גרוס , ולפיה כזכור " אדם עשיר שיש לו בת מכוערת דואג למניעים של הארוס המיועד שלו , ואילו אדם עני שיש לו בת יפה דואג בנוגע לכוונות של הארוס " . לדידו של קאופמן , הבחנה טובה בין כוונה למניע אמורה להסביר את ההבדל בין שני המצבים הנפשיים של שני החתנים המיועדים , אם לדאגות של האבות הפסימיים , העשיר והעני , אכן יש בסיס במציאות . קאופמן חיפש קו גבול שיבחין בין כוונה למניע , ויסביר מדוע המשפט הפלילי מתעניין רק בסוג אחד של יחס נפשי מבין השניים , במקרה זה בכוונותיו של חתנו המיועד של האיש העני , אך לא במניעו של חתן האיש העשיר . מעניין לראות כיצד פסל קאופמן הבחנות קודמות שניתנו בספרות למושגי המניע והכוונה באספקלריה של דוגמת שני החתנים . כך למשל הראה ק...  אל הספר