ה. הגדרת המניע כטעם לפעולה

שיטה אחת שניסתה להבחין באופן קטגורי בין מניע לכוונה , התבססה על הטענה שהמניע הוא טעמו לפעולה של המבצע . הול וגרוס הם נציגים אופייניים של גישה זו . הול וגרוס טענו שבהנחה שהמניע הוא הטעם לפעולה , אזי ההבחנה שניתן לשרטט בינו לבין הכוונה / מטרה היא שבעוד הכוונה נותנת תשובה לשאלה " מה נעשה ? " , המניע עונה לתהייה " מדוע נעשה ? " – כלומר הכוונה מתארת והמניע מסביר . גרוס תרם לדיון את ההמחשה הידועה להבחנה בין כוונה למניע באספקלריה של ההבדל בין תיאור להסבר , שאותה נכנה " דוגמת שני החתנים " : אב עשיר שיש לו בת מכוערת דואג בקשר למניעים של חתנו המיועד , ואילו אב עני שיש לו בת יפה דואג בקשר לכוונות של הארוס שלה . גרוס טען כי האב העשיר מחפש הסבר למעשי חתנו , ואילו האב העני רוצה תיאור נכון של מעשי החתן . בתגובה לקריטריון מבחין זה , טען הוזאק כי ההבדל בין תיאור להסבר אינו יכול להוות את התשתית להבחנה בין כוונה למניע , בין השאר כיוון שאין כיום תיאוריה מספקת שתבחין בין תיאור 32 ראו להלן פרק שלישי , חלק ג . , ALLH 33 לעיל ה " ש , 10 בעמ ' . 130 – 70 . YMANH ROSSG , A HEORYT OF CRIMINAL USTICEJ 74 – 115 ( ...  אל הספר