י. עמדתו הלא קוהרנטית של בית המשפט העליון

פסיקת בית המשפט העליון בסוגיה בשלושת העשורים האחרונים מדגימה היטב את אי -הבהירות המושגית . כאשר הנשיא שמגר , בדונו בעניין וענונו , נדרש לשאלת תחולתה של הלכת הצפיות על כן , לדעת המלומד , משהתקיים המניע , קיימת גם כוונה ישירה , ואין צורך בתחליפים למיניהם . ההנחה של הלכת הצפיות , שלפיה כוונה ישירה איננה קיימת , כלומר המבצע איננו רוצה בתוצאה , פשוט סותרת את קיום המניע . לא למותר לציין כי פלר סייג את עצמו ואמר כי במקרים שבהם קיום המניע אינו מחייב גם קיום כוונה כלפי התוצאות , לא תהיה מניעה להחיל את הלכת הצפיות . משמעותו של סיוג זה היא כי תהיינה עבירות הדורשות מניע שבהן לא תהיה מניעה , על פי גישתו של פלר , להחיל את הלכת הצפיות – אם כי לא כתחליף למניע עצמו , אלא כתחליף לכוונה . למעשה , פלר החיל את אותו כלל בדיוק על דרישת כוונה המופיעה בעבירות מטרה . אם השגת יעד שאינו מנוי ברכיב העובדתי של העבירה , מחייבת רצון בתוצאה שכן נכללת ברכיב העובדתי , אי - אפשר להחיל את הלכת הצפיות , כי ממילא אין בה צורך , בדיוק באותו אופן שהוצג קודם לכן בנוגע לעבירות " מניע " . כאשר רצון שכזה בתוצאה אינו מתחייב מעצם קי...  אל הספר