אליעזר שביד הוא הוגה חדשני ונועז , פילוסוף וחוקר פילוסופיה , שהגותו לא רק משקפת דור אלא גם מעצבת אותו . שביד נכח באירועים החשובים שאירעו במדינת ישראל והגיב עליהם מתוך תובנה עמוקה , ידע פילוסופי נרחב , מגמות חינוכיות ואחריות חברתית ולאומית . הוא חי את חיי ההווה תוך רפלקסייה מתמדת המעוררת השתאות . על אף קרבתו הביוגרפית והרעיונית לתנועת העבודה הייתה נקודת המוצא של הגותו כלל ישראלית , ובתור שכזו השפיעה לא רק על שכבת האינטלקטואלים שהצמיחה מדינת ישראל , אלא גם על מוריה ומחנכיה . הגותו של שביד סובבת סביב צירים מושגיים ומתודיים אחדים , המופיעים במבודד וביחד בכל אופני כתיבתו . כדי להבין את תבניות העומק של הגותו נשרטט צירים אלה : ( א ) מסורת . בתפיסתו של שביד הגות איננה צומחת בחלל ריק ; לעתים היא מתעמתת עם המסורת שממנה היא צומחת ומבקשת לערער אותה , ולעתים היא המשך רציף ותמטי שלה . בהתאם לכך חתר שביד ליצור הגות המכירה בחובה למסורת ובקשרים ההכרחיים עמה , ודווקא משום כך עומדת נכחה ומתעמתת עם הנחות היסוד שלה כחלק מהדינמיות האופיינית למסורת עצמה . התוצאה היא אימוץ המסורת . אימוץ זה לא נעשה בדיעבד , ו...
אל הספר