אחרי שבחנו מקרוב את האופן שבו שבע העבודות שנבחנו בפרקים הקודמים יוצרות " כוריאוגרפיה של בעיות " , עלינו לענות על שתי שאלות נוספות . הראשונה , כיצד שבירת המשטר האורגני במחול , שהשיגו הכוריאוגרפיות האלה , השפיעה באופן רחב יותר על המחול ועל המופע ? והשנייה , אם העבודות האלה אכן הצליחו להמשיג מחדש את הגוף , את התנועה הגופנית ואת זמניות המופע דרך ביצוע של קוניונקציה מובנית של גוף ותנועה , האם עלינו לבחון מחדש את המחול העכשווי לפי יכולתו לעורר מחשבה ? בתשובה לשאלה האחרונה תחילה , מערכת היחסים בין המחול למחשבה התיאורטית המופשטת נותרה באופן מסורתי בלתי פתורה , כאשר המחול נתפס כלא ראוי לתשומת לב פילוסופית ( Sparsgo tt ב - 1983 Copeland and Cohen ) או שהוא נידון למעמד של מטאפורה למחשבה כ " גלגל הסובב סביב עצמו " ( 58 : 2005 Badiou ) ולפיכך מייצג קלילות , ניידות , היעדר – שם ותחום סגור המורה על עצמו . ספר זה בחן את סוג החשיבה , שכדי להיות ייחודי למחול עליו להבנות הן את היצירה של המחול מבחינת התגשמותו הקונקרטית – איך / מתי / איפה / באילו מקרים וכדומה , אבל גם ביחס לעצם היווצרותו . לפיכך הרעיונות ה...
אל הספר