" סופים – חותכים " ו " תהודה " . לא ברור אם וכיצד הם אמורים לזלוג לשפה המדוברת , אם בכלל מדובר בישויות דיסקורסיביות . ברור כי למושגים האלה אין משמעות אנציקלופדית – הם אינם מסמנים של גופי ידע חתומים , של מציאות אובייקטיבית המועמדת לכניסה לארכיון המתעד קנון כלשהו . נהפוך הוא , המושגים של צוואיץ ' הם היגדים ספציפיים ביותר המתרחשים ונוצרים אך ורק בפעילות ספציפית , זו הפילוסופית , ומבטאים הן את הפעילות הזאת , הן את הכתיבה ואת האישיות הספציפית שממנה הם נובעים ושחתומה עליהם . " מושגים " , לשיטתם של דלז וגואטרי , מופיעים תמיד כפתרון ל " בעיות" המתעוררות בגלל מובן אובייקטיבי כלשהו שבמסגרתו יש להן פשר ופתרונות אפשריים . בפרקטיקות הכוריאוגרפיות שצוואיץ ' בוחנת , המובן האובייקטיבי הזה הוא תהליכי יצירה של שבעה מופעי מחול . לדידה של צוואיץ ' , ה "סטייה הנומינלית " המתרחשת בשדה המחול מצדיקה את ההתערבות האנליטית מהסוג שהיא מבצעת במסגרת האופרטיבית של " מושגים אקספרסיביים " . כלומר , המושגים שצוואיץ ' כורכת עם שבע יצירות המחול נובעים מביצוע פילוסופי של המחשבה , כפתרונות ל " בעיות " העולות מן הפרקטיקה הי...
אל הספר