אחד המאפיינים המרכזיים שהשפיעו על מעמד הלשון העברית הוא היותה של ישראל מדינה של קיבוץ גלויות . בשנים הראשונות להקמתה הגיעו למדינה למעלה משבע מאות אלף עולים , שדיברו בלשונות שונות . המשימה הראשונה במעלה שניצבה לפני ראש הממשלה דוד בן גוריון הייתה להנחיל לכולם את הלשון העברית ולהשליטה כלשון עיקרית משותפת . חוק הנחלת הלשון אמור היה להבטיח את השגת היעד הזה ובד בבד את קביעת מעמד הלשון העברית ברשות הרבים כדי לבלום את השפעת הלעז . בסופו של דבר לא נחקק חוק זה . העליות הגדולות שהגיעו למדינת ישראל בשנותיה הראשונות הביאו עמן ציבורים גדולים מאוד שדבקו בלשונותיהם והעמידו בהן מערכת שלמה של עיתונים , כתבי עת , ספרי עיון ופרוזה . בקרב חברי הכנסת שררה הסכמה כללית באשר להשפעה השלילית החמורה של הדיבור והשימוש בלעז ובצורך להיאבק במגמה זו ובגילוייה . הכנסת והממשלה נדרשו לסוגיה זו וגיבשו את הצעת חוק הנחלת הלשון שאמורה הייתה לדידם לתת מענה הולם ולבלום את השפעת הלעז ואת התפשטותו ברשות היחיד וברשות הרבים . ברם הצעת החוק , שאושרה בידי ועדת השרים והונחה על שולחן הממשלה , לא נדונה בה וממילא לא הגיעה אל מליאת הכנסת...
אל הספר