אף העמותות הציבוריות שפעלו להרמת קרנה של הלשון העברית לא שקטו על שמריהן . קרן הלשון העברית ( קל " ע ) ואגודת שוחרי העברית , שהחלו את פעילותן באמצע שנות השבעים , ביקשו גם הן לשפר את לשון השידורים . קל " ע ערכה עצומה אל רשות השידור שחתמו עליה מאות אנשים מכל רחבי הארץ , וכן שורה של ארגונים חשובים , שבה תבעו להקפיד על הלשון העברית שבפי הקריינים והכתבים . בכנס שערכה קל " ע בסיוון תשמ " ד הרצה עוזי אורנן על העברית בשידורי ישראל . אורנן שב והציג את הטענות שהושמעו נגד אבא בנדויד בכל הפולמוסים . לדבריו , יועץ לשון ברדיו צריך להתגדר אך ורק במניעת שגיאות וטעויות ובהדרכת העובדים בניסוחים בהירים ככל האפשר , ואין לו זכות להטביע את חותם סגנונו האישי על מערכת ציבורית שלמה . בנדויד , שבתקופה זו כבר לא היה יועץ , הגיב בשני מאמרים . כדרכו הוא התנצח עם מתפלמסיו על טיב תיקוניו והביא בהרחבה דוגמאות מן המקורות : משנה , מדרש , תלמוד , פיוט וכדומה . הוא קבע שאין מדובר בענייני סגנון אלא בתיקוני לשון . בנדויד אף לא פסח על ההנאה שבהשתלחות בדוקטורים ובפרופסורים 95 המלמדים בחוגים ללשון באוניברסיטאות ובבתי המדרש למו...
אל הספר