סיכום

באמצע העשור השמיני של המאה העשרים קמו לראשונה בתולדות מדינת ישראל מסגרות ציבוריות התנדבותיות , בדומה לגדוד מגיני השפה בתקופת המדינה שבדרך , שהחליטו ללחום את מלחמת העברית ולתבוע את עלבונה ובכורתה . באותן שנים נבנו מרכזי קניות יוקרתיים בשלוש הערים הגדולות , שהחנויות שבהן התהדרו בשמות לועזיים . אנשים נזעקו לחבור יחד ולפעול להגנת מעמד העברית . הראשונות שהכריזו מלחמה נגד התפשטות הלעז היו העיתונאיות תהילה עופר במדוריה הצרכניים ב " מעריב " ורות בונדי ב " דבר השבוע " , וכן נעמי שמר במדורה " שבשבת " בעיתון " דבר " . במהרה הצטרפו אליהן כותבים נוספים : אהרן אמיר , עמוס קינן , חנוך ברטוב ואחרים . שני אנשים עמדו מאחורי הפעילות הציבורית : המזכיר הכללי של הסתדרות המורים , ולימים נשיאה , שלום לוין והפובליציסט והעיתונאי משה אטר . שניהם בלטו בראש ובראשונה במסירותם ובמחויבותם לחיזוק מעמד העברית ולתקנתה . לוין , שכיהן בכנסת השביעית והשמינית תש " ל - תשל " ז ( , ( 1977 - 1969 היה אישיות מוכרת ומוערכת ונודע כדובר של ציבור המורים והמחנכים . עד שנת תש "ם נשא בתפקיד הבכיר ביותר בהסתדרות המורים , ומשנה זו ועד ל...  אל הספר
האקדמיה ללשון העברית