הסופר חנוך ברטוב פנה אל האקדמיה במאמר נרגש מעל דפי " מעריב " . ברטוב קונן על מעמדן הנחות של האות והמילה העבריות ועל הזלזול בהן : " נתמה על חזותו של הרחוב [ ... ] על שלטי החנויות , על עמודי המודעות בעיתונים , על שלטי הפירסומת , על שמו של כל מוצר ומוצר שאנחנו קונים _[ ... ] ללשון העברית אין יוקרה . ללעז יש בשוק מחיר גבוה יותר " . הוא קרא לאקדמיה להתייצב בראש " מיתקפה ציבורית רחבה לגאולת כבוד הלשון " ברחוב , במסחר , בשירותים , במגע היום יומי . משה אטר הגיב לפניית ברטוב לאקדמיה במאמר שפרסם כעבור שבועיים ב " מעריב " . הוא הבהיר לו בציניות שאין האקדמיה הכתובת לפנייתו משום שהיא עוסקת במחקר הלשון , בעברית הישנה בעבר ובהווה , " ולא בחסרונה ובפגמיה " . חברי האקדמיה , כתב , אינם יכולים ליזום פעולה ציבורית מעשית כלשהי , משום שהם " גוזרים על עצמם שלא להתערב בעסקי יומיום " . במאמרו אטר מחזק את דברי ברטוב באשר לגילויי הלעז בחוצות , ואף מרחיק לכת וקובע שהם משקפים את " זלזולנו בלשוננו ( ובתרבותנו ) הלאומית " . לדעתו , מי שרוצה בקיום הלשון העברית חייב לפנות לא אל האקדמיה ולא אל מוסדות ולא אל עסקנים אלא ...
אל הספר