בראשית שנות הארבעים דנה אספת הנבחרים של הוועד הלאומי , שהיה הנציגות הנבחרת של היישוב בארץ , בשאלת מעמדה של הלשון העברית . בשנת ת " ש , בכנס שנערך ברעננה מטעם הוועד הלאומי , נאמר בין השאר . - " הכינוס תובע מהציבור לשמור על צביונה העברי של הארץ ולהקפיד על הדבור העברי [ ... ] ועל שמירת כל המצוות של צו ההתגוננות הלשונית והתרבותית שהוציא הוועד הלאומי בראשית ימי המלחמה , ביחוד קורא הכינוס למלחמה נמרצת בלעז שנשתלט בחיינו " . אבל לא היה מוסד ציבורי שאפשר היה להטיל עליו את ביצוע הדבר ולהבטיח את מימושו . בשנת תש " ו , מיד אחרי מלחמת העולם השנייה , עובדה בסניף של המוסד ללשון ולתרבות העברית בחיפה הצעה ל " חוקת הלשון " . הרעיון להעמיד חוקה בשאלות לשון קם מתוך המאבק היום יומי בלעז . מנסח החוקה , דוד מראני , לימים מפקח מחוז ירושלים במשרד החינוך והתרבות , סבר שאין להסתפק בהסברה בלבד , אלא יש להטיל עונשים על אלה שיעברו בזדון על איסורי השימוש בלועזית . ביצוע העונשים הופקד בידי המוסדות הלאומיים של היישוב , ואלה היו חמורים מאוד , כגון . 68 מכתב בן גוריון , הנושא את התאריך י ' יב בטבת תשי " ז ( 16 בדצמבר ,...
אל הספר