בדבריו בכנסת בחודש אב תשי " ב ( 1952 ) על תיקון לחוק שירות ביטחון , שעניינו הארכת השירות מעשרים וארבעה חודש לשלושים חודש , ציין שר הביטחון דוד בךגוריון שרבים מהעולים החדשים , שהם רוב העם בישראל בעת ההיא , לא קיבלו בילדותם ובנערותם חינוך כללי או יהודי : החיל היהודי , שעליו נשען בטחון המדינה הזאת , איננו יודע ברובו המכריע הלשון העברית לפני היכנסו לצבא , והוא צריך ללמוד לא " עברית צבאית" אלא צבאיות עברית , ובלי התערות ושורשים בידיעת הארץ , הלשון , התרבות והמפעל היהודי , אין החיל , גם לאחר האימון הצבאי והמקצועי הטוב ביותר ראוי לשליחותו . בן גוריון קבע כי " הצינור הראשון והראשי להתערות נפשית במדינה וביעודיה היא ידיעת הלשון העברית " . יתר על כן , הצבא הוא גם בית הספר הגדול ביותר בארץ להקניית הלשון העברית לדור הצעיר . הוא גרס שיש להוסיף שישה חודשים לשירות הצבאי כדי שהצבא יוכל למלא את משימתו החינוכית , שכן ללא ידיעת הלשון העברית והתרבות היהודית לא יהיו החיילים במדינת ישראל מתאימים לתפקידם .
אל הספר