הרפואה השיקומית בישראל בראי המלחמות

גאולה פארן , לילך רוזנברג פרידמן , אבי עורי ' הייתי קצר רוח להתחיל את תהליך ההליכה . לא היה אכפת לי לעמוד על רגל אחת , העיקר שאראה את עצמי מחוץ לכיסא הגלגלים [ ... ] כה רבה היתה סלידתי ממכשיר זה [ ... ] לפתע נראה העולם אחרת . רק לפני שנייה הייתי קטן ומגומד על כיסא הגלגלים , מביט על כולם מלמטה למעלה והנה לפתע פתאום מביט אני על כולם מלמעלה למטה . הגאווה וההתרגשות עצומות ' . במילים אלו ביטא מעוזיה סגל , מהפצועים הקשים של מלחמת יום הכיפורים , שאיבד את שתי רגליו , ידו ועינו בימי ההתשה שלאחר המלחמה ברמת הגולן , את אחד משיאי הליך השיקום שעבר , והצביע על המשמעות הפיזית והמנטלית של הרפואה השיקומית . ' כשהופעתי בגודל טבעי [ ... ] הרגשתי שאני אדם חדש ' , הדגיש בספרו להתחיל הכל מחדש – מילים המבטאות את מהות הרפואה השיקומית . סיפורו של סגל הוא מקרה פרטי המשקף את התנופה הניכרת שהתחוללה באותה העת בתחום הרפואה השיקומית במדינת ישראל . ניצני תנופה זו נראו לאחר מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה , אך עיקר הצמיחה של הרפואה השיקומית , שבאה בד בבד עם התפתחות תודעה ציבורית המכירה בחשיבות התחום , התרחשה בעקבות מלחמת...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב