יהודים־לטינו־אמריקנים או לטינו־אמריקנים־יהודיםו גישות חדשות למחקר על אתניות ולמושג התפוצה

על היותם חלק מתפוצה רחבה יותר מאשר על לאומיות המדינה שבה הם חיים . זוהי דוגמה מובהקת למשקלה ולהשפעתה של הריבונות היהודית על השיח בסוגיות של תפוצה ושל זהויות קולקטיביות יהודיות . בכל אופן , מה שנראה בשנת 1982 כמהפך אינטלקטואלי נראה כעת יותר כהעתקת מרכז הכובד של המחקר מישראל לארצות הברית והתרחקות מנקודת מבט ציונית לטובת פרספקטיבה אתנית . מבחינת הפרסומים שיצאו לאור לאחר 1982 על יהודים לטינו אמריקנים עולות שתי עמדות אינטלקטואליות . הראשונה היא כי יהדות היא הבסיס הראשון במעלה ( ולעתים היחיד ) להבניית זהותם . חיים יהודיים בארצות אמריקה הלטינית מתוארים כזהים כמעט או לפחות כדומים מאוד לחיים יהודיים בכל ארץ אחרת . המחקר מתמקד במאפיינים המשותפים ומתבסס על נתונים שמקורם במוסדות הקהילה הרשמיים . הדוגמה הקלאסית לכך היא מחקרה החלוצי של ג ' ודית אלקין , ' יהודי הרפובליקות של אמריקה הלטינית ' , המשווה בין חיים יהודיים בכל מדינות אמריקה הלטינית . המחקרים שפורסמו בעקבות ספרה פורץ הדרך של אלקין היו דומים באופיים . קובצי המאמרים שיצאו לאור נשאו כותרות כמו ' הנוכחות היהודית באמריקה הלטינית ' , ' התפוצה היה...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב