עופר שיף תפיסות רווחות על ראשית התנועה הציונית קושרות את התעוררותם הציונית של מנהיגים מכוננים כמו פינסקר ( לאחר ' סופות בנגב ' ) והרצל ( עקב משפט דרייפוס ) עם התפכחותם מהבטחות האמנציפציה ומסיכויי ההשתלבות בארצות מושבם . הצגה זו של הדברים מגלמת טענה בעלת מסר מתריס נגד יהודי התפוצה , ציונים ושאינם ציונים , הרואים בהבטחות האמנציפציה ובהשתלבות היהודית בחברות הרוב הלא יהודיות בסיס וחלק בלתי נפרד מזהותם היהודית הקבוצתית . המסקנות הפסימיות לגבי סיכויי הקיום היהודי בתפוצה מציבות אתגר רב עצמה בייחוד למי שתופסים את הזהות היהודית האידאלית כזהות ממוקפת , כלומר כחלק מרצף השתייכויות לתרבות וללאום של חברות הרוב הלא יהודיות , ולאו דווקא בקונטקסט של התגוננות מפני עוינות אנטי יהודית מובנית במערכת היחסים שבין יהודים לבין סביבותיהם . אתגר זה התעצם לאור הקמת מדינת ישראל , משעה שנהפכה מדינת העם היהודי למוקד ההזדהות גם למי שמאמינים בערכה החיובי של ההשתלבות ואינם מסכימים לטענה שהזיקה ל ' מולדת ' היהודית הריבונית בארץ ישראל גוזרת בהכרח תחושת זרות כלפי סביבות הרוב הלא יהודיות . קובץ זה אינו בא לבחון עד כמה מבטא...
אל הספר