אסף שלג מאחד הבתים יצאה נערה אחת גלויית שער ועברה על פנינו לרוחב הסמטה , כשהיא מזמזמת מילודיה ערבית קלה , נעימה ומטעימה את פסוקי ‘ שיר העם ' משל המשורר : ‘ צפור זהב , עופי , חוגי , ובקשי לי בן זוגי ' ... ממולה עלה מן החצר באויר הלילי קול של ספק זכר וספק נקבה : ‘ רוך , רוך מנהון ! ( כלך ! כלך מכאן !) ס ' טעזיך צוגעטשעפעט ?! ' — הקולות התנגשו . חלונות בית הכנסת הגדול של המושבה הקטנה הביטו עלינו מעל הגבעה ברחבות , אבל — חשכים . אצלם עמדו מאזרחי המקום ושוחחו ביניהם על עניניהם בקול בעל ביתי : ‘ את א ח מ ד צריך היה לפטר ; גנב מאין כמוהו ! .. ' המשפט התגלגל ובא עד החפירה שבצדי הסמטה , שם צמחו פתאום צללי שני עלמים פועלים , אחד בתלבושת של אריג כהה . והשני בקרעי מכנסי בד וחולצה ויחף לגמרי . נשמעו המלים : ‘ הפונדקי , שבעה גרוש ' ... וגם הזמר המקונן : ‘ שנים ציונים היינו ולא יכולנו לשבת יחד ' . הצלילים רטטו . ‘ מחר ימלאו ד ' חדשים לבואי לארץ ישראל ' — נפסקה הזמרה על ידי הברה פולנית יהודית רכה ; ‘ וכמה חדשים ימלאו מחר ללא עבודה ? ' — צחק השני , ה ' רוסי ' , על פי מבטאו , והפורק כל עול עפ " י תנוע...
אל הספר