חינוך לאומני המכין את הנוער למלחמה ולגיוס וחינוך לתרבות של שלום נמצאים בשני קצותיו של קו רצף מדומיין . עם זאת שניהם מתקיימים במקביל תחת קורת גג אחת . מסגרות חינוך פורמליות ושאינן פורמליות העוסקות בחינוך לשלום על היבטיו השונים עוסקות בו בזמן במודע או שלא במודע גם בחינוך מיליטריסטי המכין למלחמה . בבתי ספר ובתנועות הנוער מתפתחים כיוונים לא אחידים של תכניות סותרות המכילות מצד אחד מרכיבים של חינוך מיליטריסטי הרואה בתגובה צבאית כוחנית פתרון לבעיות מדיניות , ומצד אחר מרכיבים של חינוך הומניסטי להידברות ולקבלת האחר . התמונה המתקבלת מורכבת , יש בה מזה ומזה , אם כי לא על פי חלוקה סימטרית . החינוך המיליטריסטי נטוע בתוך תכניות הלימודים . הכוחות התומכים בו מושרשים היטב במערכת ונהנים מתקציבים גדולים של המדינה ושל עמותות שונות . חינוך לתרבות של שלום נתפס בקרב חלק מאנשי החינוך כחינוך שמאלני הסותר יעדים לאומיים . בידי העמותות העוסקות בו תקציבים נמוכים , והן אינן יכולות בדרך כלל להציע לבתי הספר פיתויים תקציביים . 45 אביגדור קהלני , למשל , יזם תכנית של סיורים הקרויה " יום בעקבות לוחמים " , שבמסגרתם עשרות ...
אל הספר