בקייזון סיטי שבפיליפינים פגשתי בכנסייה של , UP אוניברסיטת הפיליפינים , רופא שהקים תכנית הכשרה לרופאים על פי התאוריה של פרירה . ישבנו על ספסל פשוט בצלו של עץ ענק מחוץ לכנסייה אחרי תפילת הבוקר של יום ראשון . פרירה שימש כמילת קוד בשיחת ההיכרות בינינו לקיצור תהליך ההיכרות ולבניית האמון בעזרת מציאת מכנה משותף . תכנית הכשרת הרופאים הזו בפיליפינים הוקמה כדי לענות על בעיית המחסור ברופאים באזורים הכפריים המרוחקים ממרכזי הערים הגדולות . הרפואה בפיליפינים בערים הגדולות היא מודרנית ומערבית , אך באזורים הכפריים מתקשים לעתים למצוא רופא במרחק סביר . מעט הרופאים שבנמצא לא היטיבו לתקשר עם האוכלוסייה הכפרית , וזו חשה ניכור כלפי הרופאים ופנתה לעזרתם רק במצב של חולי קיצוני ועל סף מוות . חלק מהרופאים שקיבלו את הכשרתם בבירה מנילה , באוניברסיטאות טובות , בערים הגדולות , בבתי חולים אוניברסיטאיים המצוידים בכל המכשור המערבי , ניגשו לבחינות לקבלת רישיון רפואה בארצות הברית והיגרו לשם כדי ליהנות ממשכורות גבוהות יותר . בריחת המוחות מהפיליפינים יצרה מצב של מחסור ברופאים , בזמן שבתי הספר לרפואה הכשירו בפועל רופאים לע...
אל הספר