פאולו פרירה מנתח את הדיכוי החברתי בספרו פדגוגיה של מדוכאים בעיקר מנקודת מבט מעמדית . הוא מציע פדגוגיה של שחרור המבוססת על דיאלוג ועל בניית תודעה פוליטית ביקורתית הנובעת מניסיון עולמם של המדוכאים . פרירה עצמו עסק בהנחלת הקריאה למבוגרים . הוא עבד בתנועה לתרבות עממית ברציפה ( Recife ) שבברזיל ופיתח תכנית להוראת קריאה לאיכרים אנאלפביתים , המבוססת על דיאלוג פוליטי אתם ועל לימוד הקריאה מתוך תובנות פוליטיות וקשר לעולם המושגים שלהם ( . ( Freire , 1973 השיטה שפיתח נבחרה ב -1963 כבסיס למבצע כלל - ארצי לביעור הבערות . פרירה תכנן להקים עשרים אלף קבוצות דיון ומעגלי תרבות ( cultural circles ) כדי להנחיל את הקריאה למיליוני א / נשים . במעגלי התרבות שניהל שוחחו האיכרים על חייהם , על המבנה הפוליטי המעמדי של החברה שבה הם חיים ועל מיקומם בו . הם עסקו בקריאת המציאות ובלימוד אותיות וקריאת מילים מתוך העולם הרלוונטי להם המשקף את המציאות שחיו בה . אחת השאלות שפרירה שאל את האיכרים כדי לעורר את מודעותם הפוליטית הייתה מי מרוויח מהעובדה שהם אינם יודעים לקרוא ולכתוב . מאחר שאזרחים שלא ידעו קרוא וכתוב לא נכללו בפנקס...
אל הספר